רבים משייכים לתחום הבידוד התרמי רק את נושא שימור החום בתוך המבנה. למעשה, באמצעות שמירתם על טמפרטורה קבועה בבית ועל רמת קרינה נמוכה, מבקשים העוסקים בתחום לאפשר חיים איכותיים ונוחות תרמית אידאלית לכל השוהים במבנה.

הדרך הטובה ביותר לבודד מבנה מגורים, בית ספר, בניין משרדים או כל בניין אחר היא להתאים אותו לאזור האקלים שבו הוא נמצא. אם נחזור בזמן ונבחן בתים ומבנים מתקופות שקדמו לעידן הטכנולוגי, נלמד רבות על התאמת העיצוב וגישות האדריכלות לאקלים נתון. דוגמה פשוטה לכך היא האופן שבו נקבע מקומה של האח בתוך הבית. בארצות הצפוניות הוצבה האח במרכז הבית כדי למקסם את פיזור החום, ואילו בארצות הדרומיות היא הועברה לקיר החיצוני של הבית, ולעתים אפילו מחוצה לו, כדי למנוע חימום יתר וסיכון אש.

משנות ה-50 ועד שנות ה-70 תמכו קבלנים רבים ברחבי העולם במאמצי פיתוח טכנולוגיים. בהנחה כי מזגנים ומאווררים יכולים לפתור את סוגיית הקירור והחימום במלואה, נזנחו השיקולים התרמיים בעת הבנייה.היום, לעומת זאת, נהוג לשלב טכנולוגיה מודרנית כבר בשלב התכנון, וכך אנו מגיעים למצב האידאלי שבו המבנים יעילים אנרגטית ומתאימים לאקלים הסובב אותם.

 

 

 

רמת בידוד גבוהה אפשרית בכל שיטות הבנייה למיניהן: קונבנציונלית, טרומית, ברנוביץ', בנייה קלה באמצעות פלדה וכן הלאה. רמת הבידוד נקבעת בהתאם למרכיבי מעטפת הבניין.כדי לבנות מבנים חסכוניים אנרגטית יש לתכנן מעטפת מבודדת היטב.

עיקר מעבר החום, כ-30% עד 40% ממנו, נעשה דרך הקירות, ולכן, כדי למזער את התופעה יש בראש ובראשונה לבודד את הקירות ביעילות. מכיוון שבטון ובלוקים רגילים הם חומרי בנייה חסרי ערך תרמי, כדי להגיע לרמת בידוד נאותה יש להוסיף עליהם חומרי בידוד או להשתמש בבלוקים בעלי כושר בידוד.

חומרי בידוד תרמי